היום לפני 73 שנים נוסדה לה מדינת ישראל ופיסה קטנה ומשמעותית מאוד מנתח העולם שייכת לכל אחד מאתנו (בצורה כזו או אחרת וגם עולה לנו לא מעט יש לציין). יום העצמאות הוא בעצם היום הזה שבו אנו חוגגים את חירותינו, עצמאותינו ושמחים ומאושרים במנת חלקנו, אותה פיסה קטנטנה מהעולם.
אבל עצמאות זו כבר לא מילה קטנה, ורבים עדיין תוהים מהי העצמאות שלהם, מתי הם יוכלו להינות מפיסת העולם שלהם ולהגיע לאותה עצמאות כלכלית שעליה כולם מדברים.
עצמאות כלכלית זה השלב בו אתם כובשים בהכנסות את הר ההוצאות החודשיות שלכם ללא יגיעה אישית בדבר, הכוונה מסך ההכנסות הפאסיביות ולא האקטיביות שלכם. אם נחלק את העם לשניים ונמצא בינינו את אלה שחושקים בעצמאות כלכלית וחיים את מירוץ החיים במטרה להגיע ליעד, ויש את אלה שחיים את מירוץ החיים שיותר עונה על השם מירוץ העכברים ובכך מוצאים את עצמם במצב תמידי של הישרדות שמטשטש להם את האופק או לא מותיר להם בכלל זמן לחשוב בהיגיון על תכנית לעצמאות כלכלית.
אז איך כל זה קשור לעצמאות ולמדינת ישראל? מדינת ישראל מגדלת בתוכינו את העם המחולק לשניים, החיים את החיים והשורדים אותם. (נכון נולד לנו שטח אפור בין כאלה שנמצאים קצת פה וקצת שם, אבל להם יכול להיות הכי קשה כי אין הסכמה טוטאלית עם עצמם לגבי מצבם ואין מטרות מוגדרות וספיציפיות ברוב המקרים).
התרבות הזו בה אנו חיים יכולה להיות מבלבלת ומאתגרת בו זמנית אבל כמו תמיד החיים חזקים מאתנו ולכן כל הרגל שסיגלנו לעצמנו מתחילת הדרך ועד היום משמעותי מאוד בשאלה האם נגיע או לא נגיע לעצמאות הכלכלית המדוברת. אז על איזה הרגלים מדובר? אותו הרגל שתמיד רוצה יותר בלי סיבה והצדקה כלכלית לדבר, כמו התרבות של "הדשא של השכן ירוק יותר" הקיימת מקום המדינה, והלכה והתעצמה משנה לשנה אפילו שאפשר לקנות את אותו דשא סינטטי באותו מקום ובאותו מחיר עדיין יהיה מי שיגיד ששלו יותר ירוק.
יש עוד כמובן המון הרגלים מעכבים ומגבילים בכל הקשור לעצמאות כלכלית וזאת משתקפת מתוך התרבות הישראלית שלנו שחייבים לקנות דירה למגורים כמעט בכל מחיר ובכל מצב, ומדורי דורות לימדו אותו מקצעות שמצריכים מאתנו לעבוד קשה מבוקר ועד לילה בלי לדעת למה? כל זאת ועוד ועדיין יש לנו ארץ נהדרת ומה שיש לנו בארץ ישראל לא יהיה לאף מדינה.
אם נתייחס שוב לעם עצמו זה שיכול לבחור באיזה צד הוא רוצה להיות, נבין שיש בעייה קטנה שמשפיעה על הבחירה שלנו והיא שתרבות הצריכה הישראלית צריכה בערך עוד מאה שנה כדי להתקדם מבחינת הכלים או השירותים הפיננסים שעומדים לרשותינו או בכלל הדרך בה מדינתינו מנגישה את הדברים.
אז אחרי שקשקשנו קצת על מה יש ומה אין, שווה לנו להמשיך לחגוג את החיים ולהתפלל ששנה הבאה כבר נתחיל לראות את השינוי הכלכלי בקרב משפחות רבות כי תודות לשנה החולפת (שנת הקורונה) היא הקדימה לנו את המאוחר בערך ב15 שנה והכל לטובה, וכל השינויים מבורכים.
Comentários